"אני השומר המופקד על סיפורי משפחתי. אני המבטיח את כבודה. אני המגן על מסורותיה. אלה חובותי כבן בכור לאב כורדי, נאמר לי. ואף על פי כן, עוד בטרם נולדתי כבר התמרדתי." כך נפתח סיפורו של אריאל צבר על אודות אב ובנו והעולמות שהפרידו ביניהם: כורדיסטן, ישראל וארצות הברית.

בכפר הנידח זאכו השתמרה מובלעת של יהודים כורדים שנשכחו מלב במשך קרוב ל 3000 שנה. הם היו דוברי ארמית. חלקם היו אנאלפביתים והאמינו באמונות תפלות, אך היו ביניהם גם מיסטיקנים ומספרי סיפורים, סוחרים צנועים וחוטבי עצים, שחיו בהרמוניה עם שכניהם המוסלמים. בנוף הזה, מקומם המשוער של שבטי ישראל האבודים,ׁנולד יונה צבר. יהודי זאכו עלו עם העולים מעיראק לישראל. כמעט בן לילה נידונו תרבותם ושפתם לכליה.

גן העדן של אבי מגולל את חיפושיו של הבן אחר קורות אביו. בחיפושיו מעורר אריאל צבר לחיים את זאכו העתיקה, ומתאר את חיי משפחתו בסאגה בת אלף השנים של הישרדות יהודי המזרח בארצות האיסלאם. הוא מציג את אבי סבו המיסטיקן, צבֶע הבדים של הכפר ביום ותלמיד חכם בלילות בבית הכנסת של זאכו; את סבתו, הגיבורה הנעלמה, שמאז נעוריה אינה מצליחה להתאושש מחטיפת בתה התינוקת; את סבו רחמים, הסוחר הממולח שהעוני והדעות הקדומות כלפי הכורדים בישראל שברו את רוחו; ואת אביו, יונה הצעיר, החוגג את בר המצווה האחרון בזאכו לפני הגירוש מגן עדן.

לאחר עלייתו לארץ עוזר יונה הצעיר לפרנסת המשפחה החיה בדוחק בשכונת הקטמונים בירושלים, ומשלים את השכלתו התיכונית בלימודי ערב. אחרי הצבא הוא מגיע לאוניברסיטה העברית. מוריו מגלים שהוא יודע ארמית, וכך נפתחת לפניו הדרך ללימודים גבוהים בארצות הברית, שם נעשה ברבות הימים לפרופסור ולנושא כליה של תרבות השפה הארמית.

אריאל צבר הוא עיתונאי שמאמריו התפרסמו ב"ניו-יורק טיימס", ב"כריסטיאן סיינס מוניטור" ובכתבי עת רבים. עם צאתו לאור בארצות הברית זכה הספר בפרסים רבים, ובהם ב"פרס המבקרים הלאומי האמריקאי".

קישור לראיון עם אריאל צבר בעיתון "הארץ"

מן הביקורת

"ספר הכתוב באופן מבריק ונוגע ללב... סיפורו הלא ייאמן של אדם הנקרע בין שלוש תרבויות. המעברים המדהימים במסע חייו של יונה צבר חושפים את השינויים בחיי המהגר בה במידה שהם מצביעים על קשייו ועל שברון לבו".
פרופ' סמי סמוחה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה

"את הספר הזה אפשר לקרוא כמסע שורשים של מחבר הספר, כביוגרפיה של אביו הפרופ' יונה צבר, כהיסטוריה משפחתית, כתולדותיה של עדה בישראל, כסיפור מסע והגירה, או כסיפורה של שפה המסרבת למות, 'הארמית החדשה'. בכל אחד מרבדים שזורים אלה צפויים לקוראי הספר רגעים של נחת רוח, התרגשות ותובנה... זהו סיפור שדורות של מהגרים יכלו ויוכלו להזדהות עימו. אחרים יזדהו עם הרובד הפסיכולוגי שבנסיון של בן להתקרב ולהבין את אביו, ולגשר על הפערים המפרידים ביניהם... אריאל צבר טווה ביוגרפיה שלמה והצליח להביא לקוראיו את אביו כאישיות מרתקת ומיוחדת, שמתעלה מעל לתכתיבי זמן ומקום."
פרופ' עמיה ליבליך, הארץ
 
הדבר האחרון שאותו יכול היה המחבר לתאר לעצמו הוא כיום אחד יכתוב ספר על אביו, שכן בהיותו נער אביו "חי לו בעולמו שלו, ואני בעולמי שלי". ומשנכתב, הרי שנוצר לא סתם ספר, אלא ספר שכולו הזדהות, געגועים ופיוס. בידי המחבר חומרים מרתקים ויכולת סיפורית של ממש.. הספר מעניין ואף חשוב"
יואל כהן, לאשה